החלטה בתיק ת"א 8157-02-11

מבוא

1. התובע, (להלן: "המבקש"), רוכש של דירת מגורים בת חמישה חדרים ברח' כנרת 17/15 באשדוד (להלן: "הדירה"), הגיש תביעה לצו עשה ופיצוי כספי בסך של 167,392 ש"ח כנגד הנתבעים (להלן: "המשיבים"). על פי הנטען בכתב התביעה, בין המבקש למשיבים 1 ו- 2 נחתם  ביום 28.6.10 הסכם מכר הדירה (להלן: "ההסכם") במסגרתו התחייבו האחרונים למסרה למבקש כשכל מערכותיה תקינות וללא כל פגם או ליקוי. (ההסכם צורף כנספח "א" לכתב התביעה).  לטענת המבקש, הפרו המשיבים 1 ו-2, מוכרי הדירה, את ההסכם - הפרה יסודית - כאשר העבירו לחזקתו דירה רווית ליקויים. לפיכך ובהתאם לסעיף 20.2 להסכם, עתר המבקש לקבלת הפיצוי החוזי המוסכם בסך של 122,000 ש"ח .

2. למען שלמות התמונה יצוין כי, בכתב התביעה נטענו גם טענות לפיהן דירת המשיבים 3 ו-4 נמצאת בשכנות לדירה וכי הליקויים נשוא התביעה הינם תוצר של עבודות שיפוץ שבוצעו בדירתם. בין היתר טען המבקש, כי המשיבים 3 ו- 4 התרשלו בביצוע העבודות בביתם ומן הטעם הזה סבור הוא כי האחריות לליקויים בדירה רובצת גם לפתחם. למען הסר ספק מובהר, כי כתב התביעה הומצא למשיבים 3 ו-4 כדין.

3. בפני בקשת המבקש למתן היתר להמצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה למשיבים 1 ו-2. לטענת המבקש, מקום מושבם של המשיבים 1 ו-2 הינו במונטריאול, קנדה. עוד טוען הוא כי, בתחילה נשלח כתב התביעה לעו"ד נעים שומר, מי שייצג את המשיבים 1 ו-2 במסגרת ההסכם, אלא שאז התברר כי האחרון אינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין בשמם ואינו יודע את כתובתם. נוכח האמור הוגשה לבית המשפט בקשה זו.

דיון והכרעה

4. סמכותו של בית המשפט ליתן היתר להמצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום מעוגנת בתקנות 500 ו- 501 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). בהתקיים התנאים הקבועים בתקנות אלה, מתאפשרת למעשה הארכת זרועו של בית המשפט אל מעבר לגבולות המדינה. יחד עם זאת נפסק, כי בבוא בית המשפט ליישם סמכותו זו עליו לנקוט צמצום וזהירות ועל כך יפים דברי בית המשפט בבש"א (מחוזי י-ם) 1865/08 ספיר נ' ברמן (פורסם בנבו, 7.4.08):

"התקנות הדנות בהמצאה מחוץ לתחום המדינה אינן נוגעות לסדרי-הדין בלבד, אלא נותנות "ביטוי פרוצסואלי להטלת המרות של השיפוט הישראלי על הנתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט (זוסמן, סדרי-הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, בעמ' 239; וכן ראו: ע"א 837/87 סרגיו הוידה נ' דן הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550).  לפיכך נפסק, כי "הרחבה זו של סמכות בית-המשפט, מעבר לתחומה של המדינה, עשויה להביא לידי התנגשות של סמכויות ופגיעה בנימוס הבינלאומי", וכי מטעם זה על בית-המשפט לנקוט גישה זהירה בדונו בבקשה להיתר המצאה לחו"ל (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd (לא פורסם, [פורסם בנבו] 22.01.04, בפיסקה 10 לפסק-הדין); ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 250)".

5. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן היתר המצאה, אל מחוץ לתחום השיפוט בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א.      בידי המבקש עילת תביעה "בת סיכויים";

ב.       נסיבות המקרה מקיימות אחת מעשר החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סד"א;

ג.        שיקול דעת בית המשפט.

[וראה לעניין זה: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה כרך א 173 (מהדורה חמש עשרה, 2007)].

6. האם בנסיבות המקרה שלפנינו התקיימו שלושת התנאים שלעיל במצטבר? התשובה לכך חיובית.

7. עיון בכתב התביעה מלמד, כי אכן עולות ממנו שאלות הדורשות בירור וליבון- טענות בדבר הפרת ההסכם על ידי המשיבים; טענות בדבר הפרת חובות חקוקות וכד',  אשר אם יעלה בידי המבקש להוכיחן, ייתכן ויהא הוא זכאי לפיצוי מהמשיבים. ויודגש, בשלב זה אין המבקש נדרש להוכיח עילת תביעתו ברמת הוודאות הנדרשת במשפט עצמו. לעניין זה נפסק, כי המבחן הוא האם יש לתובע "עילת תביעה ראויה לטיעון", לפיו, די למבקש כי ישכנע את בית המשפט שיש בסיס לטענותיו ושאם יצליח להוכיחן, תהא לו עילה נגד המשיבים. [ראה: ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ פ"ד כ"א (2) 243 (1967)]. בנסיבות המקרה דנן, ונוכח עובדות המקרה שתוארו בכתב התביעה כמו גם עיון במסמכים שצורפו אליו, שוכנעתי כי המבקש הציג תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה נגד המשיבים.

8. בענייננו, מדובר בהסכם שנחתם בין המבקש למשיבים 1 ו-2 ואשר, לטענת המבקש הופר על ידם הפרה יסודית. על פי הוראת סעיף 20.1 להסכם, מסירת החזקה בדירה בין היתר כשהיא נקייה מפגמים וליקויים וכשמלוא מערכותיה תקינות (סעיף 12.1 להסכם), הינו תנאי אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית של ההסכם ואשר תזכה את הצד הנפגע, בהתאם להוראת סעיף 20.2, בפיצוי המוסכם הקבוע בו. לפיכך טוען המבקש, כי בנסיבות בהן קיבל חזקה בדירה ובה ליקויים למכביר, קמה לו הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם כאמור. 

9. נוכח האמור סבורני, כי בנסיבות המקרה שלפנינו מתקיימים התנאים הקבועים בחלופות תקנה 500 (4) (א) ו- (ג) לתקנות סד"א. ההסכם נערך בשפה העברית ונחתם בישראל , כלומר עסקינן בהסכם שנעשה בתחום המדינה (תקנה 500 (4) (א)).

יתרה מזאת, סעיף 20.1 להסכם קובע, כי על הפרת ההסכם יחולו הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. היינו, על ההסכם הוחלו במפורש דיני מדינת ישראל (תקנה 500 (4) (ג)).

10. על אף האמור, גם לאחר שנקבע כי יש תחולה לתקנה 500 לתקנות סד"א, מסור לבית המשפט שיקול הדעת האם להתיר ההמצאה המבוקשת.  בין השיקולים אותם שוקל בית המשפט, בטרם הכרעתו, הינם שיקולי יעילות, שיקולים של נוחות הצדדים, מקום מגורי העדים וכד' [ ת"א (מחוזי י-ם) 3251/09 BURGERS BAR FIVE TOWNS LLC נ' בורגרס בר המושבה בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.10)]. כן עליו לשקול גם, האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה. [רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' THE LOCKFORMER CO. פ"ד נב(1) 109 (1998)]. עוד נפסק שם, כי הפורום הנאות ייקבע על פי מבחן "מירב הזיקות הרלוונטיות". על פי מבחן זה, על בית המשפט הדן בבקשה להיתר המצאה לבחון את הזיקות שבין העניין הנדון לבין הנתבע השוהה מחוץ לגבולות המדינה.ככל שהעניין נושא אופי "ישראלי" יותר, תהא הנטייה להתיר ההמצאה. [וראה גם: ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי פ"ד מד(4) 545 (1990)].

11.        בענייננו, הדירה נשוא התביעה מצויה בישראל; ההסכם סביבו נסובה התובענה נערך ונחתם אף הוא בישראל, התובעים והנתבעים הנוספים, קרי, משיבים 3 ו-4 הינם בני זוג ישראלים החיים בישראל. בנסיבות אלה שוכנעתי, כי מירב הזיקות הרלוונטיות מצויות בארץ ועל כן על התובענה להידון בישראל ובפני מותב זה.